שינוי מבני

השיטה הנוכחית כופה מאבק מתמשך בין קבוצות מרכזיות בחברה הישראלית המבקשות להגן על אורחות חייהן ועל ערכי הליבה שלהן. לקבוצות אלו תפיסות יסוד וחזונות מתנגשים. כל קבוצה חרדה מכפייה של ערכי הקבוצות האחרות במסגרת חוקי השיטה. הפסקת המאבק אינה מחייבת ויתור על ערכי הליבה של אף אחת מהקבוצות – להפך, השיטה החדשה חייבת לעגן את זכותו של כל אזרח להשתייך לקבוצה המבטאת את תפיסת עולמו, ולחיות בהתאם לערכיו בקהילה שבה הוא בוחר לחיות .

החוקים שיאפיינו את השיטה החדשה, כולל חוקים שנועדו להבטיח את העמידה בתנאים לעיל, חייבים להיות יציבים לאורך זמן, כך שרק רוב מיוחס גדול יוכל לשנותם.

​

​

השיטה החדשה חייבת להבטיח שכל הקבוצות יישאו באופן שוויוני הרבה יותר בנטל המשותף של המדינה. נוסף על כך, על השיטה להבטיח כי חברי כל קבוצה יישאו בעלויות הנובעות מן ההחלטות הקשורות לאורח החיים שלהם. אחרת, לא נוכל לקיים כלכלה איתנה לאורך זמן. כדי להבטיח מעבר חלק לשיטה החדשה, תוך מניעת קריסה כלכלית של הקהילות , תידרש הקמת מנגנון מעוגן בחוק של סיוע בין הקבוצות שלא יעוות תמריצים כלכליים של חברי כל הקבוצות.​

מבנה הממשלה שתוקם בשיטה החדשה חייב להבטיח ביזור של הכוח, מקצועיות, שקיפות ואחריות כלפי כלל הציבור. מבנה זה חייב ליצור ממשלה מקצועית המתפקדת באופן מיטבי, בעלת מוסדות לחשיבה אסטרטגית ולניהול סיכונים – ללא קשר לזהות הקואליציה השולטת.